נגריית תיבת עץ (ומי אני בכלל)

לפני חצי שנה פתחנו נגרייה בקיבוץ חולדה , קפצנו אל המים העמוקים בלי ידע בלהיות עצמאיים.
התחלות הן מאוד קשות ולפעמים מיאשות. אבל לעשות יום יום את הדברים שאתה אוהב , וליצור דברים יפים זה ממלא אותך.
אני מעצבת טקסטיל , סיימתי את שנקר וישר התחלתי לעבוד בתעשייה . עבודה מסודרת מלא שעות ביום . וברגע שילדתי את גפן ידעתי שאני רוצה להיות איתו וקרוב להורים שלי בכפר . אז עזבנו את הבית בגבעתיים בקומה שלישית בבניין מתפרק ושכנים רועשים אל בית פרטי בכפר עם גינה וציפורים נודדות.
החלום היה להיות עצמאים , לעשות דברים שאנחנו אוהבים ולאסוף את הילד בשעה נורמלית מהגן בלי צורך במטפלות. ההחלטה לעזוב את העבודה המסודרת הייתה קשה אבל המחשבה לנסוע כל יום לתל אביב מהמושב בפקקים דיכאה אותי והחלטתי להתקדם קדימה .
בהתחלה שהתחלתי לעבוד בנגריה למדתי איך משתמשים בכל הכלים . כל דבר קטן שעשיתי היה מרגש . פעם ראשונה שניסרתי במסור ,פעם ראשונה שהשתמשתי במקדחה ומברגה. התחושה של גם אני יכולה מאוד מלהיבה. התחלתי לחשוב מה אני יכולה לייצר ועברו לי מליון מחשבות ורעיונות בראש . חלק עשיתי , חלק התחלתי וזנחתי חלק עדיין במחשבה. בעיקר הרבה חקרתי , מה אפשר לעשות עם חומרים שונים . איזה מראה יש להם ומה הם רוצים להיות. בתור אמא צעירה החיבור היה מיידי לצעצועים..
יש לי המון תמונות ורעיונות אך כל זה יהיה בהמשך ...